קיבלתי מסרון: הי שושנה,
שלחתי לך את המתכון לעוגה
במייל, כפי שביקשת.
אבל לא נפלתי בפח
ולא שיערתי ששושנה
מתעניינת רק במתכונים ובעוגות
ושתי רגליה נטועות
חזק חזק
בקרקע המטבח
ידעתי שאולי רק הבוקר
שושנה השמיעה שיר לאהובתה
ואהובתה הקשיבה בפנים רכות
והלב שלה
(של שושנה)
יצא מהמקום
שתי שמשות
בטן לבטן
לחי ללחי צחקנו
כמו שתי שמשות במראה
—
אני באה אלייך בלי כוריאוגרפיה
רק הזדקקות
עירומה
—
הביחד שלנו
הוא חיה
יפהפייה
—-
בעינייך יש גם ים וגם אדמה
והמון מקום
בשבילי
—-
בעינייך יש ים צפוני
ואדמה זהובה אחרי הגשם
והמשאב היקר מכול: אהבה
—
למראה פנייך
כל ישותי אומרת:
כן!
—-
את קרובה לי
כנפשי
ומסתורית לעד
—
האושר שאיתך
משאלות שלא מגלים
אפילו לדג זהב
—
נשקתי לך
והלכתי
בשפתיים נדהמות
הַבֹּקֶר לֹא עָלָה אוֹר
וּפָנָסֵי הַמְּכוֹנִיּוֹת הִשְׁתַּקְּפוּ חֲגִיגִיִּים
בַּכְּבִישׁ הָרָחוּץ, הַמַּבְהִיק
אַבָּא הָיָה שָׂמֵחַ
לוּ שָׁמַע אוֹתִי אוֹמֶרֶת
צַ'יְקוֹבְסְקִי נִפְלָא בַּגֶּשֶׁם
דָּבָר לְעוֹלָם לֹא יוּכַל
לִהְיוֹת שָׁלֵם
כְּמוֹ נְסִיעָה בְּמוֹנִית מֵהִיתְ'רוֹ לְלוֹנְדוֹן
נֶגֶד כִּוּוּן הַנְּסִיעָה
הַיָּרֹק שֶׁפּוֹרֵץ אַחֲרֵי הַמִּנְהָרָה
כְּשֶׁאַבָּא עוֹד הָיָה
אֲבָל גַּם זֶה לֹא הַדָּבָר
רַק הַהַבְטָחָה הַגְּלוּמָה בּוֹ
אני משקיעה את המכנסיים הסגולים בכיור
והמים מוורידים.
אתמול חשבתי: איך אעשה גם היום
כביסה.
המכנסיים האלה יכולים רק לבד,
הם גורמים לכל הבגדים להסמיק.
בשרוולים מופשלים אני חושבת
אם אמשיך לראות שירים בכביסה
אני אהיה בסדר
כנראה אף פעם כבר לא יהיה לי
אבא
אך הדרך עודנה נפקחת
והקריין של waze משדל בקולו הנעים
בעוד 200 מטר
צאי ימינה
בבוקר אני מלטפת
כף רגל מושלמת
ועוד אחת
העיניים עצומות
הנשימות קצובות
אבל הרגליים מפלסות דרכן לבטח
אל תוך כפות ידַי.
אני יושבת על ספסל לח
היתושים מלסטמים אותי
ילדתי עגה בחול הבוצי
ולא יהיה לי במה לנגב
את ידיה
את רוצה עוד לשיר
ועוד לטפס ולדלג
ומי אני
שאגביל את החופש שלך
בשם רגלי הכואבות ועקיצות היתושים
בשם ארוחת הערב ושעת השינה
והחושך
בשם החופש
שלי
הבטן שלך מדברת אלי
את ישנה, הראש מכוסה בשמיכה,
החולצה מגולגלת והבטן חשופה
נושמת חמימה
מדברת
בשפת חבל הטבור
שלא נשכחה
בעיקר שירים 